<h1>פסקי או"ז סימן קנ"א</h1>
<h2>דף ס:</h2>
גוי שנטל את החבית בחמתו וזרקה לבור ואינו מסלק את ידו ממנה עד שרואה שנוגעת ביין, אם הבור מלא ובשפת הבור כשהיה הגוי מגלגלה נגעה ביין, חמרא שרי אף בשתייה. שלא בחמתו אסור, דילמא נגע. [ואף] (ו)אם הבור עמוק, כיון דאזיל מיניה [ומיניה] עד שפת הבור הוי יין נסך. ואם הגוי זרק אבן או צרור או כל דבר ליין אפילו בכונה, לא נסכו ומותר בשתייה. והני מילי כגון שאינו עומד על שפת הגיגית של יין וזורק מרחוק ונפל לתוכה. אבל עומד אצל הגיגית ונפל אבן או צרור מלמעלה לגיגית לתוך הגיגית הרי זה יין נסך.
